העליון דחה ערעורו של עאהד ע'ולמה על הרשעתו ברצח רחבעם זאבי ז"ל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

הרקע העובדתי

1.        לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' נועם בהסכמת כבוד סגן הנשיא צ' סגל והשופט י' שפירא) במסגרתה הורשע המערער בביצוע עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובעבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 בשילוב עם סעיפים 1 ו-8 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: הפקודה למניעת טרור). בית המשפט השית על המערער עונש של מאסר עולם בגין עבירת הרצח, ושל 5 שנות מאסר בגין העבירה של חברות בארגון טרור. הערעור מופנה אך ורק כנגד הרשעתו של המערער בעבירת הרצח. 

2.        ביום 17.10.2001, בסמוך לשעה 6:50 בבוקר, נרצח שר התיירות, רחבעם זאבי ז"ל במלון "היאט" בירושלים (להלן: המלון). השר המנוח חזר אותה עת אל חדרו, לאחר שסעד עם רעייתו את ארוחת הבוקר בחדר האוכל במלון. או אז נורו לעברו מטווח קצר שלושה כדורי אקדח, ששניים מהם פגעו בראשו. הוא הובהל לבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים, שם נקבע מותו לאחר שכשלו מאמצי החייאתו.

3.        בסמוך לאחר הרצח, החל להצטבר בידי רשויות הביטחון והחקירה הישראליות מידע אודות מבצעיו. בעקבות מידע זה נעצרו מחמד פהמי רימאווי (להלן: מחמד) וצלאח עלווי (להלן: צלאח), כחשודים במעורבות ברצח. כן נאסף מידע בדבר חשד למעורבותם של שניים נוספים ברצח - חמדי קורעאן (להלן: קורעאן) ובאסל אסמר (להלן: אסמר). כנגד השניים האחרונים אף הוצאו על-ידי בית משפט השלום בירושלים צווי מעצר.

4.        ביום 3.2.2002 הגישה מדינת ישראל לרשות הפלסטינית בקשות למעצר ולהעברה לישראל של קורעאן ושל אסמר. במהלך חודש פברואר 2002 עצרו כוחות הביטחון הפלסטינים בדירת מסתור בשכם את השניים. יחד עמם נעצר עאהד ע'ולמה, יליד 1968, מהכפר בית-פוריק שליד שכם - הוא המערער שלפנינו (להלן: המערער). בעת מעצרו, ניסה המערער לברוח, קפץ מחלון דירת המסתור ושבר את שתי רגליו. באותה תקופה נעצר על ידי הרשות הפלסטינית גם מג'די רימאווי (להלן: מג'די), שנחשד גם הוא במעורבות ברצח. כל העצורים הובאו לחקירה לפני רשויות החקירה הפלסטיניות. ביום 3.3.2002 הועברה לרשות הפלסטינית פנייה נוספת מטעם מדינת ישראל, להעברת קורעאן ואסמר אל המדינה.

5.        במהלך מבצע "חומת מגן" שנערך בחודש אפריל 2002, נודע לכוחות הביטחון הישראליים כי רוצחי השר זאבי המנוח מסתתרים בבנין ה"מוקטעה" ברמאללה. לאחר שהרשות הפלסטינית לא נענתה לבקשות ההסגרה, כיתרו כוחות צה"ל את המבנה. לאחר מצור ממושך הגיעו הצדדים, בתיווך גורמים אמריקאים ובריטים, למסמך הבנות לפיו החשודים במעורבות ברצח - קורעאן, אסמר, מחמד והמערער, יחד עם שניים אחרים - יועברו למתחם כלא יריחו, שם יכלאו תחת השגחתם של פקחים בריטים ואמריקאים. מנגד, התחייבה מדינת ישראל להסיר את המצור ולא לפגוע בששה. המצור אכן הוסר, בהתאם למסמך ההבנות, וששת החשודים הועברו לכלא יריחו. בחודש מאי 2002 הוצאו על-ידי בית משפט השלום בירושלים צווי מעצר גם נגד המערער ומחמד, וכן הועברה לרשות הפלסטינית בקשה להעברתם לישראל.

6.        כעבור כארבע שנים, ביום 14.3.2006, עזבו הפקחים הבריטים והאמריקאים את מתקן הכליאה ביריחו וזאת בעקבות הפרת מסמך ההבנות על-ידי הרשות הפלסטינית. עוד באותו יום עצרו כוחות הביטחון הישראליים את ששת החשודים במתחם כלא יריחו, והעבירו אותם למתקן מעצר. תחילה הוארך מעצרם בבית משפט צבאי, אך בהמשך הוחלט, על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, כי הם יועמדו לדין בישראל, ומעצרם הוארך על-ידי בית משפט השלום בירושלים.  

ההליכים המשפטיים

7.        כנגד המעורבים ברצח השר זאבי המנוח הוגשו שורה של כתבי אישום. נגד מחמד וצלאח הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום במסגרתו הואשם מחמד ברצח השר המנוח, וצלאח - בסיוע לרצח. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' הכט, מ' רביד וי' צבן) הרשיע את השניים בעבירות שיוחסו להם. מחמד נדון למאסר עולם וצלאח - לשתים-עשרה שנות מאסר בפועל.         

           ביום 12.5.2006 הוגש כתב-אישום נגד מג'די והמערער. כתב אישום נפרד הוגש נגד קורעאן ואסמר. שני התיקים נקבעו לדיון בפני אותו הרכב (כבוד השופטים מ' רביד, א' אפעל גבאי וא' פרקש). עם פתיחת משפטם, העלו הנאשמים בשני התיקים טענות מקדמיות: האחת - בדבר היעדר סמכות שיפוט מקומית ועניינית, וזאת בשל היותם לוחמים נגד הכיבוש הישראלי, שיש להכיר בהם כשבויי מלחמה ולהחיל עליהם את דיני המלחמה. הטענה השנייה היתה טענת "סיכון כפול", ולפיה הם נשפטו בגין רצח השר המנוח על ידי בית הדין של הרשות הפלסטינית. ביחס למערער, נטען כי הוא הורשע רק בגין מתן מקלט לרוצחים ואי-דיווח לרשות הפלסטינית. הדיון בטענות המקדמיות התקיים במאוחד בשני התיקים וביום 21.2.07 דחה בית המשפט את הטענות בהחלטה מנומקת.  

8.        לאחר הדברים האלה, ובהתחשב בכך שקורעאן ואסמר היו אמורים לשמש כעדי תביעה במשפטם של מג'די ושל המערער - הועבר תיקם של מג'די ושל המערער לשמיעה בפני הרכב אחר - הוא ההרכב שנתן בסופו של יום את פסק הדין מושא ערעור זה. בשלב מתקדם של התיק, במהלך שמיעת פרשת ההגנה, הופרד משפטו של מג'די ממשפטו של המערער והועבר לשמיעה בפני מותב אחר; וזאת נוכח בחירתו של מג'די לשמור על זכות השתיקה במשפטו שלו, אך נכונותו למסור עדות כעד הגנה במשפטו של המערער.

9.        למען שלמות התמונה יצוין כי ההרכב שדן בעניינו של מג'די (כבוד השופטים י' צבן, ג' כנפי-שטייניץ ור' כרמל) הרשיעו ברצח השר זאבי המנוח ובמעורבות בביצועם של פיגועי טרור נוספים. דינו של מג'די נגזר למאסר עולם ולשמונים שנות מאסר נוספות. גם הדיון בעניינם של קורעאן ואסמר (בפני ההרכב המקורי - כבוד השופטים מ' רביד, א' אפעל גבאי וא' פרקש) הסתיים. קורעאן הורשע ברצח השר המנוח ובאישומים נוספים, וזאת על פי הודאתו בכל העובדות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן שהוגש נגדו. אסמר, שהודה אף הוא בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, אך טען כי יש לייחס לו רק עבירת סיוע לרצח ולא עבירת רצח, הורשע בעבירת הרצח ובעבירות הנוספות שהואשם בהן, תוך שנקבע בעניינו כי חלקו ברצח היה כשל מבצע עיקרי. על כל אחד מהשניים נגזר מאסר עולם ועשרים שנות מאסר במצטבר.

האישום

10.      המערער היה הגורם הבכיר ביותר מבין המעורבים ברצח ושימש בעת הרלבנטית כראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור החזית העממית. הוא הואשם בכך שמתוקף תפקידו, הוא עמד מאחורי תכנון רצח השר זאבי המנוח והוצאתו אל הפועל. על פי כתב האישום, הוחלט בארגון החזית העממית לנקום את מותו של ראש הארגון, אבו-עלי מוסטפא, שנהרג מאש כוחות הביטחון הישראליים, וזאת על ידי רצח של בעל תפקיד בכיר בישראל. מג'די, שהועמד מלכתחילה לדין עם המערער ומשפטו הופרד בשלב מתקדם, שימש כמגייס פעילים בארגון החזית העממית וכמתווה ביצועם של פיגועי טרור. כדי להוציא את התכנית האמורה אל הפועל, פנה מג'די אל קורעאן והציע לו להשתתף בפיגוע הנקמה. קורעאן מצידו הסכים ליטול חלק בהתנקשות המתוכננת. כחלק מן ההכנות לביצוע הרצח, קיבל קורעאן ממג'די תעודת זהות ישראלית מזויפת ואף ביקר בהוראתו במלון בו עתידה היתה להיערך ההתנקשות, על-מנת לבחון אותו. מג'די, כך על פי כתב האישום, הציג לקורעאן את תמונתו של רחבעם זאבי המנוח, וציין בפניו כי הוא נבחר כיעד לרצח בשל היותו שר. מג'די מסר לקורעאן אף פרטים אודות שגרת יומו של השר זאבי המנוח, החדר בו נהג להתאכסן במלון ודרכי הגישה אליו, ונתן לו כסף על-מנת שישכור חדר באותו מלון. ביום 14.10.2001 שכר קורעאן חדר במלון וגייס עוד שני שותפים על מנת שיסייעו לו בביצוע הרצח - אסמר ומחמד - לאחר שמג'די אישר את הצטרפותם ועדכן אותם בדבר התכנית לרצוח את השר זאבי המנוח במלון בירושלים.

11.      בסמוך לאחר מכן - כך על פי כתב-האישום - נפגשו קורעאן, אסמר ומחמד, עם המערער ועם מג'די ברמאללה. בפגישה זו הכינו המערער ומג'די את השלושה לביצוע הפיגוע, השלימו את תכנונו ועמדו על תפקידו של כל אחד מן המשתתפים בהוצאתו אל הפועל. במהלך הפגישה, כך נטען, חיזק המערער את ידי השלושה וברך אותם לקראת היציאה לביצוע הרצח. בסיום הפגישה שאלו אסמר וקורעאן את המערער מה יקרה אם יעצרו על-ידי הרשות הפלסטינית לאחר ביצוע הרצח, והמערער השיב להם כי "הרשות הפלסטינית בכיס הקטן שלו".

           לאחר הפגישה האמורה, הורה מג'די לקורעאן לשכור רכב נוסף, העביר לו תעודות זהות ישראליות מזויפות עבור אסמר ומחמד, וכן מסר לו, לצורך ביצוע הרצח, שני אקדחים עם משתיקי קול ורובה סער. קורעאן שכר, באמצעות מחמד, רכב נוסף ורכש עבורו ועבור מחמד, בהוראת מג'די, בגדים חדשים, כדי שלא יעוררו את תשומת לב הסובבים אותם בעת ביצוע הרצח. קורעאן אף קיבל לידיו רכב מסוג קאיה, שנשכר על-ידי המערער לצורך ביצוע הרצח.

12.      ביום 16.10.2001 בשעות אחר הצהריים הגיעו קורעאן ואסמר למלון, שם שכרו חדר תחת שם בדוי, באמצעות תעודת זהות מזויפת. מחמד לן בביתו של תושב עזרייה שבמזרח ירושלים. למחרת, ביום 17.10.2001, בסמוך לשעה 6:00 בבוקר, ירד קורעאן מחדרו במלון לחדר האוכל, כדי לוודא שהשר זאבי המנוח נמצא במקום. לאחר שהבחין בו, חזר הוא לחדר ועדכן בכך את אסמר. או אז, הצטיידו השניים באקדחים והתמקמו בסמוך לכניסה למדרגות החירום שליד החדר בו השתכן השר המנוח. בסמוך לשעה 6:50 עלה המנוח לחדרו. כאשר יצא מפתח המעלית וחלף על פני השניים, קרא קורעאן לעברו "הי". משנפנה אליו השר המנוח, ירה קורעאן לעברו שלוש יריות אקדח מטווח קצר. שתיים מהיריות פגעו בראשו של השר זאבי המנוח ופצעו אותו פצעים אנושים, מהם נפטר זמן קצר לאחר מכן. קורעאן ואסמר נמלטו מן המקום מייד לאחר מכן, והותירו בחדר ששכרו חוברת אודות אבו עלי מוסטפא, כאות לכך שהרצח בוצע כנקמה על מותו של האחרון.

           כתב האישום ייחס למערער אחריות לרצח כמבצע בצוותא - כמי שהיה שותף לתכנון הרצח, צייד את המבצעים באמצעים להוצאתו אל הפועל ושילח אותם לביצועו. בנוסף, הואשם המערער בחברות בארגון טרור.